שלום אש
Sholem Asch.jpg
שלום אַש (1 בנובמבר 1880- 10 ביולי 1957), סופר בשפת יידיש. יליד פולין, חי ופעל בעיקר בארץ זו ובארצות הברית. בסוף ימיו השתקע בישראל.
ביוגרפיה
שלום אש בצעירותו
אש נולד בעיירה קוטנו שבפולין, וכילד למד במוסדות יהודים מסורתיים, חדר וישיבה. אחר כך התוודע להשכלה ועזב את בית הוריו.
בהיותו בן עשרים התיישב בוורשה והתחיל לכתוב סיפורים ומחזות בעברית ויידיש. הוא פרסם סיפורים בעברית ב"הדור", "הצופה", "הצפירה" ו"השילוח", ובשנת 1902 הוציא קובץ סיפורים ראשון[1]. לאחר זמן לא רב עבר לכתוב ביידיש בלבד ומחזותיו התפרסמו והוצגו בארצות שונות באירופה.
בשנת 1908 הוא ביקר בישראל ולאחר מכן השתתף בוועידת צ'רנוביץ, בה נחשב בין המתונים, והציע לתרגם ליידיש מאוצרות התרבות היהודית מתקופות שונות[1].
אש היה גם פעיל ציבורית וחבר במועצת הסוכנות היהודית. בזמן מלחמת העולם הראשונה שהה בארצות הברית, ולאחר מכן שב לפולין ואחר כך לצרפת. ב-1938 היגר לארצות הברית ובשנת 1955 עלה לישראל והתיישב בבת ים.
ב-10 ביולי 1957, במהלך ביקור אצל בתו בלונדון, הוא נפטר באופן פתאומי ונקבר בלונדון. מותו קטע את תוכניתו לכתוב רומן על חיי הנוער בישראל[1].
לאחר פטירתו שימרה עיריית בת ים את ביתו. העירייה יצרה קשר של ערים תאומות עם העיר קוטנו בפולין, שבה נולד.
יצירתו
ב-1904 החל לפרסם את סיפורו "העיירה", בתחילה פרק אחר פרק ובסופו של דבר כספר. העיירה חזרה להופיע ביצירתו "רבי שלמה נגיד" (1913). בספרים אלו ניכרת התייחסות רומנטית ולא ביקורתית אל חיי היהודים בעיירה ואל תנועת החסידות. רבי שלמה נגיד הוא דמות אידאלית של יהודי ירא שמים המעורה בחיים הארציים ושומר על טהרתו. אחריו יצר אש את "בעל התהילים", ר' יחיאל, מלא אהבת ה' ואהבת הבריות ומטיף לאמונה חסידית צרופה: "אהבו אפילו יצור קטן שבקטנים, אפילו אילן קטן או עשב, שהם יצורי כפיו של האלוהים. הוו יודעים, שכל דבר ביצירה יש לו נשימה שלו".
מחזה ידוע של שלום אש הוא "מאטקע גנב" (1917) על חיי העולם התחתון היהודי – גנבים, רוצחים וזונות. מאטקע הוא נוכל קטן וחסר תעודות ברוסיה הצארית, המוצא מחסה בתיאטרון יהודי נודד. שם הוא רוצח נוכל אחר בשם קנאריק בעזרת פילגשו של זה, נערה יהודיה מופקרת אותה היה קנאריק מכה. הוא לוקח את תעודותיו, וחי עימה תחת שמו של קנאריק.
בנוסף התייחס אש ביצירותיו להיסטוריה של העם היהודי. ספריו "קידוש השם" ו"המכשפה מקשטיליה" עוסקים בנושאים של קידוש השם. כן כתב על שבתי צבי ועל האנוסים.
בספרו "לפני המבול" כתב על החיים בתקופה שקדמה למהפכה הרוסית ובמהלכה.
הוא גם חיבר ספר על חיי החלוצים בארץ, "שירת העמק", שהושפע מהביקורים שערך בארץ ישראל.
הפולמוס סביב כתביו על הנצרות
כבר בשנת תרע"ב (1912) היה היחס אצל החרדים לשלום אש שלילי, משום שהציג את מצוות ברית מילה כאכזריות[2]. אולם לאחר פרסום ספרו "האיש מנצרת" (1939), הרוקם סיפור על רקע מקורות הנצרות, התעוררה סביב אש שערוריה שהעיבה גם על היחס ליצירות אחרות שלו שנכתבו אחר כך. כתב העת "פארווערטס", בו פרסם קודם לכן רבות מיצירותיו, סירב לפרסם את "האיש מנצרת" בטענו שיחסו לישו אוהד מדי ותקף את אש בחריפות כמי שמטיף לנצרות. אצל החרדים התייחסו אל אש כאל משומד, מסית ומדיח[3], והביאו אותו כדוגמה לאדם שלמרות שאהב את עם ישראל, ארץ ישראל ואת השפה העברית, היה משומד[4]. העיתונאי חיים ליברמן אף כתב ספר שלם נגד אש וספריו[5]. מנגד יצאו להגנתו אישים רבים, בהם חיים גרינברג, מנהל מחלקת התרבות של הסוכנות היהודית[6].
מחוץ לתחומי העולם היהודי, העלאת המחזה "אל נקמות" (1923), שעלילתו מתרחשת בבית בושת ומתארת מערכת יחסים לסבית על במת ברודוויי, עוררה שערוריה בארצות הברית, וכל השחקנים שהופיעו הועמדו לדין על "תועבה" לפי החוקים שהיו נהוגים אז בארצות הברית. זאת למרות שהיה מדובר במחזה שנכתב ב-1907, וכבר הועלה בהצלחה באירופה פעמים רבות ותורגם לגרמנית, רוסית, פולנית, עברית, איטלקית, צ'כית ונורבגית.
מיצירותיו בעברית
ילד של סתיו, סיפורים, תירגמה והוסיפה מבוא לאה אילון, איורים – ריטה זלובינסקי. מערכת, קיבוץ דליה, 2007.
האחות הבכירה, דרמה במערכה אחת, הוצאת אחיאסף תרס"ד.
האיש מנצרת, תרגם דוד סיון, תשי"ג.
אל נקמות, מחזה, תרגמו משה סחר ואסתר איזביצקי, 1994.
אמריקה, סיפורים, תרגם אהרון צייטלין, תרפ"ח.
בהרי הטטרה, ורשה, תרס"ז.
בעל התהילים, רומן, תרגם י"ל ברוך, 1952.
ורשה, ורשה, תרגם י"ל ברוך, 1934.
יתומים, סיפור, הוצאת אמנות, תר"ץ.
מוסקבה, רומן, תרגם י"ל ברוך, 1935.
המכשפה מקשטיליה, רומן היסטורי, תרגם ה. ייבין, 1953.
מן המיצר, תרגם אהרון אמיר, 1955.
משה, תרגם אהרון אמיר, 1953.
על פי התהום, רומן, תרגם י"ל ברוך, 1938.
קידוש השם, תרגם י"ה ייבין, 1956.
הצדיק הכפרי, סיפור.
הנביא, תרגם דוד סיון, 1956.
שירת העמק, סיפורים, תרגם דוד סיון, 1957.
ממחזותיו שהוצגו
האחות הבכירה, במאי יבגני וכטנגוב, הוצג בנשף הבימה, אוקטובר 1918.
אל נקמות, במאי יורם לוינשטיין, הוצג באוגוסט 2007.
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D_%D7%90%D7%A9
הנצחת שפת היידיש 