בבא בוך

בָּבָא-בּוּך (נהגה "בּוֹבוֹ-בּוּך"; יידיש: 'ספרו של בּוֹבוֹ'; השתרש בשפה היידית כ"בּאָבּע-מעשה") הוא הכינוי המקובל כיום לאפוס אבירים אשר נכתב בידי אליהו בחור בין השנים 1507–1508, והיה לרומן האבירים הפופולרי ביותר בשפה היידית. הספר, שנדפס בשנת 1541 בעיירה איסני (Isny) שבמרכז האימפריה הרומית הקדושה (כיום בדרום-מזרח מדינת באדן-וירטמברג בגרמניה), היה לספר הלא-דתי הראשון שנדפס ביידיש. במשך חמש מאות שנה עבר הספר ארבעים עריכות לפחות. סול ליפצין מציין כי הספר "נחשב לאחד מן היצירות הפיוטיות המשובחות ביותר ביידיש עתיקה".‏‏[1]
מבנה הסיפור וגלגולי שמו

הרומן בנוי מ-5,262 שורות, המחולקות ל-650 בתי אוטבה רימה, ובנוסף פרולוג, אפילוג וכן נספח – רשימת מונחים איטלקית-יידית. נראה כי הסיבה להוספת הנספח היא שבטקסט היידי משובצים מספר מונחים איטלקיים, ואליהו בחור ביקש שהסיפור יהיה קריא גם לדוברי-יידיש מחוץ לאיטליה.‏‏[2]

נושא הסיפור, הכתוב בחרוזים ובהומור רב, לקוח מן הרומן האנגלו-נורמני "בוויס מהמפטון", דרך הגרסה האיטלקית – הפואמה Buovo d'Antona, אשר עברה בעצמהּ שלושים עריכות לפחות עד שהגיעה לידי אליהו בחור. הסיפור, שעלילתו נסובה סביב אהבתם של בָּבָא ודרוּזִיאַנֶה, משולל כל אחיזה במציאות החיים היהודיים; ואולם, בהשוואה לסיפורי אבירים אחרים, נראה כי הוא מצמצם את הופעתם של סממנים נוצריים ביחס למקור, וממיר אותם פה ושם במנהגים, בערכים ובמאפיינים יהודיים.‏‏‏[3]‏[4]

בתחילה היה שמו של הסיפור זהה לשמו האיטלקי – "בָּבָא דְאַנְטוֹנָא". בהמשך הוא נודע בעיקר בשם "בָּבָא-בּוּך", ובשלהי המאה ה-18 התגלגל שמו ל"בָּבָא-מעשה" (נהגה: "בּוֹבוֹ-מַיְיסֶה" או "בּוֹבְה-מַיְיסֶה"; יידיש: "סיפורו של בּוֹבוֹ"). שם זה, בתורו, עוּות, והשתרש בשפה היידית כ"בּאָבּע-מעשה" ("בּוֹבֶּה מַיְיסֶה") – סיפורי סבתא.‏[5]
עלילת הסיפור
עטיפת המהדורה החדשה של הסיפור, מתורגמת ומוערת בידי ג'רי סמית

אמו הצעירה של בּוֹבוֹ קושרת קשר להרוג את בעלהּ, המלך הזקן, כאשר הוא יוצא למסע ציד. המזימה עולה יפה, והיא נישׂאת לרוצח. הזוג חושש כי בּוֹבוֹ ינקום את מותו של אביו כאשר יגדל, ועל כן הם עושים ניסיון כושל להרעילו. בּוֹבוֹ הצעיר בורח מאַנְטוֹנָא, נחטף, ונלקח לפלנדריה לשמש כנער אורווה עבור המלך המקומי; שם מתאהבת בו בתו של המלך, דרוזיאנה.

מלך באבילונייה הפראי מגיע לחצר המלכות, מגובה בעשרת-אלפים לוחמים, דורש כי דרוזיאנה תינשׂא לבנו הכעור, לוציפר – ונענה בסירוב. במלחמה שמתחוללת כתוצאה מכך נשבה מלך פלנדריה. בּוֹבוֹ, רכוב על גבי סוס הקסמים רוּנדֶלֶה (רוּנדעלע), מביס את צבא מלך בבל, שוחט את לוציפר, מוציא לחופשי את מלך פלנדריה, וזוכה בהבטחה לשׂאת את דרוזיאנה; אך הוא מפוּתֶה להגיע לבבל, שם הוא נכלא וסובל במשך שנה, עד אשר עולה בידו לברוח. בינתיים, דרוזיאנה מאמינה כי בּוֹבוֹ כבר אינו בין החיים, ומסכימה להינשׂא לאביר מַאקַאבְּרוֹן.

ביום חתונתם של דרוזיאנה ומאקאברון מגיע לשם בּוֹבוֹ, מחופש לקבצן; הוא נמלט עם דרוזיאנה – בתחילה לארמון, ולאחר מכן ליער – מידיו של מאקאברון, הדולק אחריהם. בעומק היער יולדת דרוזיאנה תאומים.

בהמשך, מנסה בּוֹבוֹ לאתר דרך שתוביל אותם חזרה לפלנדריה; דרוזיאנה מגיעה למסקנה כי בּוֹבוֹ נפל טרף לאריה – מחליטה לצאת לדרכהּ-היא, מלוּוה בתאומים, ומגיעה בשלום לפלנדריה. בּוֹבוֹ שב למעונם ביער; לאחר שלא עולה בידו למצוא את דרוזיאנה או את התאומים, הוא מסיק בעצמו כי הם נפלו טרף לחיה רעה. בייאושו הוא מצטרף לצבא הצובא על אַנְטוֹנָא מכורתו; הוא הורג את אביו החורג, שולח את אמו למנזר, ותובע את הכתר המגיע לו בזכות. לבסוף, הוא מתאחד מחדש עם דרוזיאנה, אשר נעשית למלכתו.

מהדורה מודרנית
מאַקס ווײַנרײַך, 'די ערשטע אויגסגאַבע פֿון בבֿא־בוך און אירע זעצער, יִיוואָ בלעטער 2, 1931 עמ' 280–284 – על המהדורה השלמה הראשונה של הספר, שמצא ויינרייך בספרייה האוניברסיטאית המרכזית של ציריך באותהּ שנה (ביידיש)
יודא א. יאָפע [יהודה א' יפה], בבֿא דאנטונא: מהדורה מצולמת, ארבע מאות שנה למותו של המחבר, ניו יורק: 1949
אליה בחור, בבא-בוך: ראָמאַן אין פֿערזן (פון אלטיידיש: משה קנאַפּהייס [קנפהייס]), בואנוס איירס: פארלאג איל' ליט' בלעטער, 1970 (ביידיש)

Elia Levita Bachur's Bovo-Buch: A Translation of the Old Yiddish Edition of 1541 with Introduction and Notes by Elia Levita Bachur (translated and notes by Jerry C. Smith), Fenestra Books, 2003, ISBN 1-58736-160-4 (באנגלית)

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91%D7%91%D7%90-%D7%91%D7%95%D7%9A

ה'ש"ט – נפטר רבי אליהו בחור, בלשן עברי וחוקר המסורה, ומראשוני הכותבים ספרות ביידיש

אליהו בחור
אליה בן אשר הלוי לויטה אשכנזי, הוא אליהו בחור או הבחור (יב באדר ה'רכ"ט 1469 – ו בשבט ש"ט, 1549), בלשן עברי וחוקר המסורה בתקופת הרנסאנס, ממדקדקי העברית בימי הביניים ומראשוני הכותבים ספרות ביידיש.

נולד בעיירה נוישטאט ליד נירנברג בבוואריה בין 1468 ל-1472. בצעירותו עבר לאיטליה בעקבות רדיפות וגירושים נגד היהודים בגרמניה. ב-1496 שהה בונציה, ב-1504 הגיע לפאדובה, ועזב אותה ב-1509 כאשר החריבו אותה צבאות זרים. ב-1516 עבר לרומא, ושם קיבל את חסותו של אג'ידיו דה ויטרבו, מלומד נוצרי והחל מ-1517 קרדינל, ואף התגורר בביתו. בחור לימד את דה ויטרבו עברית וכתבים יהודיים, והעתיק לספרייתו כתבי יד של חיבורים יהודיים, לרבות חיבורים קבליים. קשריו של בחור עם הקרדינל תרמו לקבלת הפנים החמה שזכה לה דוד הראובני כאשר הגיע לרומא, ולסיוע שנתן הקרדינל לעריכת הפגישה בין הראובני והאפיפיור. ייתכן אף שנפגש ברומא עם מרטין לותר.ככלל היו יחסיו עם נוצרים ועם הנצרות טובים, ובהקדמת ספרו הבחור כתב דברי תודה לשותפו הנוצרי, וסיים במלים איש באמונתו יחיה.

בחור התמחה בדקדוק עברי ובחקר המסורה, ולימד עברית למלומדים נוצרים נוספים שבקשו לקרוא את כתבי הקודש בשפת המקור. הוא הוזמן לאוניברסיטת פריז ללמד עברית, אך סירב משום שבימיו לא היה יישוב יהודי בצרפת. בעקבות ביזת רומא ב-1527 שב לוונציה, ועבד כמגיה בבית הדפוס של דניאל בומברג וכמורה לעברית. ב-1541 חזר לגרמניה ועבד בבית דפוס בעיר איזני, ושם גם הדפיס את ספריו. בשנותיו האחרונות חזר לוונציה ושם מת בו' שבט ש"ט, 1549.
מחיבוריו

בבא-בוך – עיבוד ליידיש של "בבא דאנטונא" – הגרסה האיטלקית לסיפור האבירים "בוויס מהמפטון". ספר זה הוא מן החיבורים הראשונים של ספרות היידיש.
הבחור או דקדוק אליהו – ספר דקדוק עברי. תורגם ללטינית על ידי סבסטיאן מינסטר, שזכה להדרכתו של בחור במחקריו בשפה העברית.
התשבי – מילון עברי ללשון חז"ל ולשון ימי הביניים.
מסורת המסורת – ספר על המסורה למקרא, שבו פירש את המונחים ואת הסימנים של המסורה וטען כי סימני הניקוד והטעמים חודשו בידי בעלי המסורה ואינם מזמן התלמוד. [1]
נימוקים (כלומר: פירושים) לספרי הדקדוק של ר' משה קמחי ור' דוד קמחי. את הנימוקים ל"דרכי לשון הקודש" של ר' משה קמחי העתיק אדם בשם בנימין בן יהודה ופרסם אותם בשמו שלו (פיזרו רס"ח).
שמות דברים – מילון עברי-לטיני-יידיש.
ספרי דקדוק נוספים שלו: ספר ההרכבה; לוח בדקדוק הפעלים והבנינים; ספר הזכרונות (קונקורדנציה, שלא נדפסה); פרקי אליהו; טוב טעם (על טעמי המקרא); מתורגמן (על הארמית של התרגום).

[הסתרה] תקופת חייו של אליהו בחור על ציר הזמן
ציר הזמןhttp://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%94%D7%95_%D7%91%D7%97%D7%95%D7%A8